התפקידים שלנו באים לידי ביטוי במערכות יחסים.  אנו בוחרים לעצמנו את הפרטנרים שישלימו עבורנו את ההצגה, כפי שאנו רוצים וחושבים שהיא צריכה להיות.  ככל שמערכת היחסים הדוקה יותר, כמו בזוגיות, משחק התפקידים ברור יותר.

ההזדמנות לשחק כשחקן על במה מאפשרת לנו, בראש ובראשונה, לשחק באופן מודע את התפקיד שלנו.

היא גם מאפשרת לצאת מגבולות העצמי המוגדר, ולהתוודע למישהו שהוא בעל תכונות, מאווים, שאיפות, רגשות, ודחפים אחרים.  אנו מפנים מקום לדמות נוספת, שהיא ,לכאורה, לא אנחנו.

המעבר מדמות לדמות מחדד, מבהיר ומעורר את התובנה, שיש בנו את יכולת התנודה.  החופש להיות מישהו אחר, והחופש לבחור מי אנחנו רוצים להיות.

ברמה הראשונית, גילום התפקיד מהווה פורקן קל לחסמים רגשיים.  על הבמה יש היתר, רישיון, לבכות, לצחוק, להשתגע ולהיות חריג.  יש במאי, ומקום מוגדר ובטוח.  ההפרדה הרישמית בין חיים למשחק, מאפשרת לנו יותר להתקרב אל עצמנו.  אפשר "להתחבא" מאחורי התפקיד,  ולהשתחרר שם. ("הרי זה לא באמת אני." )  לכן, המשחק היא דרך נפלאה לתעל רגשות, במיוחד לאנשים שקשה להם לעשות זאת.

ברמה גבוהה יותר, "דרך המשחק"  מהווה מראה המשקפת לנו את האני האמיתי.  ההתנסות בתפקידים השונים: משוגע, מאהב רומנטי, מלך, אביון, צדיק, רשע... מעוררת אותנו להבנה שלמעשה איננו אף אחד מכל אלה, או הכל יחד.

אנו יכולים לנוע ולחוש במעברים, ברווחים בין תפקיד לתפקיד.  לדעת שזהו רק תפקיד, ולהנות ממנו.   ברגע שאנו מצליחים לראות את התפקיד שאנו מגלמים, אנו יכולים גם להשתחרר ממנו, להשתחרר מהאחיזה  בו.

מהמקום המשוחרר הזה, מתגלה ההנאה, השעשוע, המשחק האמיתי.  זה מהנה ומשעשע לראות את המשחק, ואת השחקנים והתפקידים המשתנים.

גם אם אנו שוב "נצמדים" לתמונה, כלומר ,לתפקיד שלנו בחיים, וחווים אותו בקנאות, הגילוי שזהו תפקיד בהצגה מאפשר לנו גם לצפות בתפקיד, בזמן שאנו מגלמים אותו בדבקות.  כלומר להיות הצופה והשחקן בו זמנית.  זה מה שמאפשר את כל ההקלה והשינוי בחיינו.

 גילת סגל  

מנחה סדנאות של דרך המשחק.  סדנאות משחק בגישה הוליסטית, למטרת צמיחה אישית, הרחבת המודעות, שחרור מחסומים ופיתוח היצירתיות. 
הסדנאות משלבות, משחק, תנועה, כתיבה, תרגילי מגע והרפיה בליווי מוזיקה.