הרזיה - אפשר גם אחרת  

בתחילת דברי הבאתי מובאה מדבריו של ג'ורג' ברנרד שואו.

"אנשים תמיד מאשימים את הנסיבות במצבם.

אינני מאמין בנסיבות.

האנשים שמתקדמים בעולמנו

הם אלה הקמים ומחפשים את הנסיבות שהם רוצים,

ואם אינם יכולים למוצאן, הם ממציאים אותן.",

ג'ורג' ברנרד שואו

אנסה במספר מילים להבהיר מדוע בחרתי דווקא בדברים אלה. אך בטרם אעשה זאת ברצוני להביא בפניכם הקוראים סיפור קצר, אותו קיבלתי במייל, ואשר יש בו, לטעמי – וזאת מעבר להיותו סיפור נחמד כשלעצמו – כדי להמחיש את הבסיס לשיטתנו וכן את ההקשר לדבריו של "ברנרד שואו".

להלן הסיפור (אותו אביא בשינויים קלים אותם ערכתי)

איכר אירי זקן

איכר אירי זקן נהג מידי שנה לשתול בשדהו תפוחי אדמה. מהם הוציא את פרנסתו בדוחק, אך בצורה שאפשרה לו לחיות בכבוד. והנה מגיעה עונת הזריעה והשתילה, אך לדאבונו של האיכר, אין מי שיעזור לו במלאכה. שני בניו זה מכבר נאסרו בבית הסוהר. הבכור בשל היותו גנב והצעיר בשל היותו גנב ושודד, לא עלינו.

לא זו בלבד, אלא שסוסו הנאמן והזקן, שווק חיים. האיכר ידע שאם לא יחרש השדה בימים הקרובים, יגיעו הגשמים ואיתם הכפור ולא ניתן יהיה בשום אופן לקבל יבול השנה.

בצר לו פנה במכתב בהול אל בנו הבכור (הגנב) ופרט בפניו את מצבו הקשה, וכן ביקשו שינסה בכל דרך לצאת לחופשה למשך מספר ימים כדי לעזור לו.

הבן קיבל את המכתב, קרא בו ואץ לדבר עם מפקד הכלא, ואף הציג בפניו את המכתב שקיבל מאביו כאסמכתא לאמיתות הבקשה. המנהל שהתחשב במצב הבטיח לבן לקיים בו ביום ועל פי תקנות הכלא, וועדת  שחרורים.

ואכן כינס המנהל את הוועדה, אשר התכנסה והגיע להחלטה כי בשל ההתנהגות הלא נאותה של הבן, לא ניתן להיעתר לבקשתו ולאפשר לו לצאת לחופשה.

קרא המנהל לבן והודיע לו את תשובת הוועדה.

הבן בצער רב, ישב וכתב בדחיפות לאביו, שהוא עשה את כל אשר לאל ידו, אך לא עלה הדבר בידו. הוא סיים את המכתב במשפט: "עשיתי את כל מה שהייתי יכול לעשות בהיותי נתון במאסר"

(ואף הוסיף עוד כמה משפטים בגנות תנאי המאסר. אך בשל העובדה שמדובר בעיתון להבים, הלא הוא עיתון מכובד, לא אוסיף ואפרט, והמבין יבין.)

קיבל האב את מכתב בנו, ומיהר לכתוב לבנו הצעיר ( הגנב והשודד, אשר במקרה זה של ההאשמה הנוכחית אשר בגינה ישב במאסר, היה חף מפשע). הוא פרט בפניו את המצב הקשה ואף ציין כי פנה לבן הבכור והמשיך ותיאר את השתלשלות הדברים. הוא סיים את דבריו בפניה נרגשת לבנו: "אנא מצא את הדרך לעזור לי".

קיבל הבן הצעיר את המכתב וללא שהיות מיותרות התיישב וכתב מכתב תשובה. מכתבו היה קצר. למעשה לא יותר ממשפט. וכך היה כתוב בו: " אבי היקר, את הכסף אשר מאשימים אותי בגנבתו הטמנתי בשדה תפוחי האדמה, חפור ומצא אותו. על החתום בנך האוהב.

לא עבר זמן רב והאב קיבל את מכתב בנו.

בעוד הוא עומד ומחזיק במכתב, תוך שהוא מנסה להבין את משמעות הדברים, נשמעו דפיקות רמות על הדלת. ניגש האיכר ופתח את הדלת. מנגד עמדו מספר שוטרים ובידיהם כלי עבודה. הם הושיטו לו צו חתום על ידי בית-משפט המאפשר להם לעשות חיפוש בשדות.

הם עבדו במשך כל היום והלילה. לא היה רגב אדמה שלא חפרו והפכו אותו מספר פעמים.

אך ללא כל תוצאות. הם לא מצאו דבר.

האב ההמום ישב וכתב מיד מכתב לבנו בו הוא מתאר את מה שהתרחש.

לא עבר זמן רב והוא קיבל את מכתב תשובתו של הבן ובו הייה רשום. "זה מה שיכולתי לעזור לך מכאן, אבא. עכשיו שתול את תפוחי האדמה"

בן זה, גם בהיותו סגור תחת סורג ובריח, מצא את הדרך לנקיטת עמדה ולחשיבה "פרואקטיבית". הוא נקט בעמדה אקטיבית, יוזמת ופורצת גבולות, אשר למעשה הביאה לשינוי המציאות. הוא לא נתן למציאות להכתיב לו את מהלך הדברים. גם בהיותו נתון בבית-הכלא, הוא מצא את הדרך להגיע לידי תכנון עיצוב ושליטה.

בעוד שהבן השני הייה עסוק בלמצות את " הברור מאליו" עד תום, תוך שהוא מאשים את נסיבות החיים במקום לנסות ולשנותם.

תשאלו בוודאי, במה זה קשור לנושא שלנו ולכותרת המופיע בראש העמוד: הרזיה – אפשר גם אחרת". ובכן, ההקשר הוא שהסדנאות שלנו ממוקדות בכך שהן נותנות למשתתפים כלים כדי שיוכלו להיות "פרואקטיבים" בהתמודדותם עם המשקל העודף. ולמרות היותם נתונים ב"כלא" הפיזי של המשקל העודף, ו" בכלא" המטפורי של ההרגלים, הדפוסים וכד', יהיו מסוגלים לעשות בחירות אשר יאפשרו את פריצת הדרך אשר תביא להפחתת משקל ולמה שעוד יותר חשוב על שמירת ההפחתה לאורך זמן.

בברכת "פריצת דרך" מוצלחת.

אלי פרקל
פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות להרזיה

perkal@012.net.il