שנים רבות האנושות מחפשת תשובות ומאז עידן הדלי כולנו מחפשים תשובה.

נוצרו קבוצות מודעות, חיבור לרפואה האלטרנטיבית ועוד.

כמו כן התחברנו לכל מיני תורות וזנים – לבודהיזם, לפילוסופיות רבות – אך שכחנו את המקור.

המקור הוא התורה שניתנה לנו (חמשת חומשי תורה) ומתורה זאת עלינו להפיץ את האור ולהיות ולהוות דוגמא של "העם הנבחר".

העם היהודי קיבל על עצמו תרי"ג מצוות, אך את תרי"ג המצוות אפשר לתמצת במשפט אחד "ואהבת לרעך כמוך" ולעשרת הדיברות.

מאמר זה מיועד להיבט הרוחני של עשרת הדיברות וכיצד הוא מחבר את האדם לעצמו ולחברו.

נהוג לפרש את התורה ככתובה אך על מנת להעמיק עלינו להבין ולהתחבר דרך האני הגבוה ולראות מעבר לכתוב – לא בכדי הדברים אינם מפורשים – זהו תהליך רוחני שהאדם אמור לעבור ולכן קשה ליישם את "עשרת הדיברות", לכן מעטים המסוגלים לעמוד בחוקים אילו.

5 הדיברות הראשונה – זהו החיבור בין אדם לעצמו ואילו 5 הדיברות הנוספות בין אדם לחברו.

מאמר זה אינו אנטי דתי אך שונה במעט מהפרשנות הדתית.

"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני."

הדיבר הראשון – פותח את "עשרת הדיברות" באמירה שעלינו להבין את מקומנו בעולם ועל כל אדם להתחבר לאמת שלו ולקחת אחריות על מחשבותיו ומעשיו – כלומר כל אדם צריך להתחבר לאלוהים שבו. להבין את משמעות חייו ואת התרומה בבואו לעולם.

 "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחווה להם ולא תעבדם כי אנוכי ה' אלוהיך"

 הדיבר השני – ממשיך את הדיבר הראשון – ומבהיר שכאשר מבין אדם את מקומו בעולם ומשמעותו אינו נזקק לשום גורם חיצוני – לא פיזי ולא חומרי על מנת לממש את עצמו.

כלומר לומד האדם להקשיב לקולו הפנימי ולאני הגבוה ולא נעשה תלותי בגורם אחר.

עלינו להיות קשובים, "מכל מלמדיי השכלתי", אך ההחלטה בסופה של דבר והאחריות היא על האדם עצמו ואל לו להישען מלבד על עצמו.  "אם אין אני לי – מי לי? ואין עתה – אימתי?"

המשמעות למשפט זה אומר במילים פשוטות אם אני לא אני – מי אני? ואם עתה לא אהיה אני – מתי כן?

"לא תשא שם ה' אלוהייך לשווא"

הדיבר השלישי – מדבר על צניעות וענווה – לאחר שהאדם מודע למקומו בעולם וסומך על חושיו ועצמו – אל לו לדבר על עצמו לשווא – במידה ולא נדרש לדבר על הצלחותיו וכישרונו – עליו לשמור על צניעות וענווה.

כאשר אדם מודע לעצמו – אין צורך להתהדר בנוצות אלו. מודע הוא ליכולתו לכן אין עליו להחצין זאת.

"יהללך זר ולא פיך".

"זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלוהיך"

הדיבר הרביעי – מתייחס לחיבור האדם לגופו ולאנרגיה המניעה אותו. בכל השבוע האדם מוציא אנרגיה (נושף) ועל מנת לשמר את האנרגיה שלו – עליו לקחת יום שבתון (לנשום) לאפשר כמובן לבני ביתו ועובדיו את אותו יחס.

במידה ולא יעשה כן – מאבד הוא מאיכות חייו ומבזבז אנרגיה – אזי האנרגיה שלו אינה מניעה קדימה – אלא נכנסת למצב של שיתוק והימנעות. זה ישפיע עליו ועל סביבתו ויפגע באיכות חייו, בריאותו, במצבו המנטאלי, הפיזי והרגשי.

"כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימייך"

הדיבר החמישי – מדבר על עקרון הבומרנג -מה שאתה משקף, נותן, מתייחס וכן הלאה – אתה מקבל.

במידה ותתייחס להוריך בכבוד – תזכה לקבל כבוד מילדיך ובכך תזכה להאריך את חייך בכבוד.

"מי שטורח בערב שבת – אוכל בשבת".

"לא תרצח."

הדיבר השישי – מתייחס שאסור לנו בשום פנים ואופן לקחת אחריות על חייו של אדם אחר – כלומר אסור לנו לעשות רצח אופי, לשפוט או לפגוע בדרך זו או אחרת באחר.

להיזהר ולשמור על טוהר המילה וכמובן שלא להלבין את פניו של האדם.

מילה יכולה לרצוח את נפשו של האדם, לעצב את גורלו ואת חייו.

"לא תנאף."

הדיבר השביעי – מתייחס לחיבור הקרמתי בברית הנרקמת בין בני זוג, כל עוד הזוג מחובר על ידי טקס כזה או אחר – אל לאדם להפר ברית זאת.

כאשר אדם התחבר למישהו הוא למעשה התחבר לחלק ממנו ולכן כל בגידה או ניאוף היא בגידה בעצמך ולהפרת הברית.

במידה והברית אינה נכונה לך יותר – עליו להתיר ברית זאת כדי לבנות ברית חדשה.

אדם שלישי שנכנס לברית זו – גורם הפרה נוראה לעצמו ומפריע לקצב ולברית הקיימת. למעשה נכנס לחוקי הברית הקיימת ומתערבב בברית שאינה שלו.

ניאוף הוא למעשה בגידה בעצמך, בריחה מהתמודדות אמיתית עם צרכייך ומעשייך.

"לא תגנוב"

הדיבר השמיני – מתייחס לכך שאל לנו לגנוב, לקחת דבר מה שאינו שלנו, אך גם מתייחס לכך שאסור לנו לגנוב את דעתו של האחר, כלומר להונות, לשקר או להסתיר דבר מה שעלול לפגוע באחר.

מאחר וכולנו אחד, ברגע של הונאה או גניבה – אנו למעשה גונבים מעצמנו – יד אחת מכניסה והשנייה מוציאה.

נגנוב את דעתו של האחר – אחר יגנוב את דעתנו.

"לא תענה ברעך עד שקר.

הדיבר התשיעי – מתייחס שאל לנו לשקר או להגן לטוב או לרע על אדם אחר, זוהי התערבות בחוקי היקום, אין לנו מושג על השלכות מעשינו וישנו צדק קוסמי.

עדות שקר הינה בגדר התערבות בגורל ולקיחת אחריות שלא שלנו.

במידה ואנו נותנים עדות שקר – אנו הופכים להיות שותפים, שוב נכנסו לתסריט שלא שלנו.

בכך אנו מסרסים, מחלישים ומגוננים שלא בצדק ולא מאפשרים לאדם לקחת אחריות ולשלם על מעשיו.

לגבינו זה יעיד שגם אנו עדיין לא מוכנים לקחת חלק במעשינו וגם אנו בתת מודע – במקום לקחת אחריות נחכה לגואל שיציל אותנו.

"לא תחמוד בית רעך;

הדיבר העשירי – הדיבר העשירי למעשה כמעט ומסכם את  הדיברות הקודמות, "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב",

עלינו להודות על מה שיש ועל מה שאין, ברגע שאנו חומדים דבר מה שאינו שלנו, הוא מוביל למעשים שליליים.

הדשא של השכן – לא תמיד ירוק יותר, ברגע שאיננו יודעים להסתפק בקיים אנו מתחילים לחמוד וזה מוביל להתייחסות מעוותת ושיפוטיות לא נכונה.

ברגע שאדם מבין את צרכיו – עליו להבין שאין זה קשור לשום גורם חיצוני – הוא חי בשלמות עם עצמו ויודע שאיש לא אוכל את לחמו, אושרו או עושרו אינם תלויים באדם זה או אחר. כל אחד מקבל את מנת חלקו על פי מחשבותיו ומעשיו.

לחמוד זה למעשה לחיות בחסר מתמיד – לא להעריך את הקיים ולראות את החצי כוס הריקה.

לחמוד זה לא לראות את העולם הפנימי שלך – אלא לחפש בחוץ מה שאינך מוצא בתוכך.

לחמוד זה לחיות בקנאות – שמובילה לאובססיות, עיוורון, חדלון ושיתוק.

על זה נאמר "קנאה מעוורת עיניי צדיקים".

עשרת הדיברות – הן למעשה חוקי יסוד להיות האדם שמח בחלקו, לחיות באיכות חיים טובה, אהבה ושלמות עצמית.

ברגע שאני מפרה את אחד החוקים זה ישפיע עליי וכמובן על סובבי, ישפיע עליי מבחינה מנטאלית, רגשית ופיזית.

יגרום לי לחיות בשיפוטיות ובחוסר.

"ואהבת לרעך כמוך" – רק שאדם מבין שרק שלמות ואהבה עצמית – ימלאו את חייו בטוב ובשמחה – יוכל להעניק זאת לאחר.

"אל תעשה לחברך מה שאינו אהוב עלייך"

להבין את עשרת הדיברות – זה אומר לחיות בערנות – להבין את החוקיות של הקוסמוס דרך האני הגבוה ויכולת לבנות לעצמנו עולם טוב יותר ולגרום לטוב לכל הסובבים.

כדי לקיים את עשרת הדיברות עלינו להתעלות מעל הרגש האנושי – לכן זה כל כך קשה – אך עם מודעות יודע האדם שכל טעות שלו מובילה לשרשרת של טעויות. שתשפיע עליו ועל חבריו.

אולי לא נצליח לעמוד בחוקים אילו – אך במודעות נדע את חלקנו וניקח אחריות.

 רונית בן דוד
מאבחנת ומלמדת את שיטת "עץ החיים"